ישנן מספר דעות שונות בנוגע לשאלה האם מלך וכהן גדול חייבים להביא קורבן עולה ויורד. רבי יוסי הגלילי סובר ששניהם פטורים, משום שלעולם אינם נעשים עניים. לעומתו, רבי עקיבא מחייב את המלך בכל המקרים פרט להעלמת עדות, שכן המלך אינו רשאי להעיד. הוא פוטר את הכהן הגדול לחלוטין, על סמך דרשה הנלמדת מקורבן המנחה הייחודי של הכהן הגדול (מנחת חביתין).

רבינא מעלה שאלה לגבי מלך שלקה בצרעת ואינו נחשב עוד למלך: האם במקרה כזה יהיה חייב להביא קורבן עולה ויורד?

המשנה מסכמת אילו קורבנות מביאים אנשים שונים—הכהן הגדול, המלך, אדם רגיל ובית הדין—גם עבור חטאות רגילות וגם עבור חטאות של עבודה זרה. היא מפרטת גם מי חייב באשם תלוי, אשם ודאי, וקורבן עולה ויורד. כאן מופיעות שתי דעות נוספות לגבי קורבן עולה ויורד. רבי שמעון סובר שהמלך חייב בכל המקרים פרט לעדות, ואילו הכהן הגדול חייב בכל המקרים פרט לטומאה במקדש. רבי אליעזר סובר שהמלך חייב, אך במקום קורבן עולה ויורד הוא מביא שעיר.

נשנית ברייתא שמרחיבה את עמדתו של רבי שמעון. אף על פי שיש בה סתירה פנימית, היא נפתרת. חזקיה מסביר את יסוד עמדתו של רבי שמעון לפטור את הכהן הגדול מקורבן על טומאה במקדש: הכהן הגדול מביא קורבן ייחודי ביום הכיפורים ואינו מתכפר באמצעות הקורבן הציבורי שמכפר על שאר העם. הדבר מבדיל אותו ומוציא אותו מהפסוק העוסק בעונש על כניסה למקדש בטומאה.

לבסוף, מתקיים דיון על עמדתו של רבי אליעזר—האם חיובו של המלך להביא שעיר נוגע רק לטומאה במקדש או לכל העבירות שבדרך כלל מחייבות קורבן עולה ויורד.